Search
  • avitalmer

היה או לא היה? ארגון תסמונת הזיכרונות הכוזבים נסגר השבוע


לאחר 27 שנות פעילות, ארגון תסמונת הזיכרונות הכוזבים נסגר השבוע. קשה להגדיר את סגירתו כיום חג, לאור או יותר לחושך הנפגעות והנפגעים הרבים מפעילותו לאורך השנים, ובכל זאת אירוע זה שחרר אנחות רווחה עמוקות בקרב שורדות ושורדי התעללות מינית וקלינאי טראומה בעולם כולו. ארגון תסמונת הזיכרונות הכוזבים (FMSF) נוסד כתוצאה מברית בין הורים שטענו שהואשמו לשווא בהתעללות בילדיהם לבין אנשי מקצוע שמוקד עניינם היה חקר הזיכרון.

הטענה המרכזית של התאגדות זו היתה שפסיכולוגים השתמשו בטכניקות סוגסטיביות שהובילו לכך שמטופלים רגישים פיתחו זיכרונות כוזבים של התעללות.

הקונפליקט בין הארגון לבין שורדות ושורדי ניצול מיני וקלינאי טראומה נסוב סביב שאלת תוקפם של זיכרונות מושהים. קונפליקט שהינו למעשה קונפליקט בין שתי תזות:

האחת, מתיחסת לזיכרון שלא היה נגיש והופיע כאל זיכרון משוחזר – כלומר זיכרון של חוויה טראומטית שחלה עליו אמנזיה דיסוציאטיבית וכתוצאה מחשיפה לרמזי שליפה (טריגרים) הוא הפך למודע ולנחווה. התזה השניה מתיחסת לזיכרון שצף לאחר תקופה בה לא היה נגיש לתודעה כאל זיכרון כוזב, כלומר כזה שהושתל בתודעתו של מטופל בתהליך טיפולי סוגסטיבי.

אינהרנטית לקונפליקט זה מחלוקת נוספת הנוגעת לשאלה מיהם המומחים הרלוונטיים לגבי זיכרונות טראומטים. האם חוקרי זיכרון או דווקא חוקרי וקלינאי טראומה? הקונפליקט שעלה שוב ושוב עם כל מקרה של חשיפת זיכרון מושהה שהגיע לבית משפט התנהל במגוון זירות: החל מהספרות המקצועית וכלה באמצעי התקשורת הפופולרית; החל מבתי משפט וכלה בהתקפות על בתים וקליניקות של מטפלים המתמחים בטיפול בנפגעי ניצול מיני; החל בהתקפות כלליות על גישות ושיטות טיפול, דרך מתקפות על ממצאי מחקרים וכלה ברדיפה אישית של קלינאי טראומה מסוימים. והנה השבוע, ביום האחרון לשנה האזרחית שחלפה, נסגר הארגון באבחת הערת שוליים קטנה בתחתית אתר הבית שלו. ממש כזיכרון טראומטי שהרחקתו מהתודעה אינה מבטלת את השלכות החוויה, כך גם נזקי הארגון והשפעתו על התודעה הציבורית ועל בתי משפט ברחבי העולם יוסיפו ככל הנראה לרחוש ולבעבע תוך שהם מערימים קשיים ומרתיעים שורדות ושורדי ניצול מיני מחשיפה וממיצוי תהליכים משפטיים. כברוב המצבים של משבר וקושי ניתן וחשוב לראות גם את הצמיחה שתחום הטראומה המינית עודד לעשות כתוצאה מהאתגר שבהתמודדות עם טענות הארגון: ראשית, את ההכרה בכך שבין הזיכרונות המושהים יכולים להיות גם זיכרונות משוחזרים תקפים וגם זיכרונות כוזבים; שנית, שגשוג של מחקר בתחום; ושלישית, חידוד הנחיות וקווים מנחים לטיפול בשורדות ושורדי ניצול מיני תוך הקפדה יתרה על זהירות בטיפול בזיכרונות מושהים שצפים. אחת האמירות שאני נוהגת לחזור עליהן כשאני מלמדת את התחום הינה שבטיפול בטראומה מינית לא פחות חשוב מלדעת מה לעשות נודעת חשיבות קריטית לידיעה מה לא לעשות. סגירתו של הארגון השבוע חשובה ומשמעותית כשם שהפסקת הניצול המיני קריטית לנביעת תהליכי החלמה ולהאצתם. יחד עם זאת, נראה שהשנים הקרובות שיעברו על תחומי המחקר והטיפול בתחום הניצול המיני יוקדשו, בין היתר, לשחרור מאימת הארגון ולהתאוששות והחלמה מנזקיו.

29 views

אתר הבית של אביטל מרמלשטיין.  עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, קלינאית טראומה ומדריכה


פסיכותרפיה, טיפול נפשי, הדרכת אנשי מקצוע וצוותים טיפוליים 

054-7417174        avital.mer@gmail.com    כפר סבא

© אביטל מרמלשטיין