מאתמול, שעות לפני כניסת החג, עם התקרבותו של התפר הרגיש והעדין שבין שנה אחת לאחרת - מוצאת את עצמי מאטה, מתפנה לשים את הלב.
לשים את הלב לאיך מסתיימת השנה שחלפה: לקצוות אותם היא מצליחה לחבר ולתפור בתאום מושלם עם לכתה;
למעגלים הנסגרים ועוברים עמה לעבר;
לשאריות של תהליכים שלא הסתנכרנו עם קצבה שלה ומועברים אחר כבוד לשנה הבאה;
לטיבן של הפעילויות שמלוות את פרק הזמן שקודם לתפר;
למאפייני האינטראקציות המתחוללות בסמוך אליו;
לשירה הייחודי של השנה המסוימת הזו, המתנגן לו ברקע, על הוריאציות השונות שכיכבו בפסקול שלה. ומעברו השני של התפר -
לשים את הלב לאיך מתחילה רעותה החדשה:
אלו נושאים עולים על סדר היום;
במה מוצאת עצמי עוסקת - קונקרטית ומחשבתית;
עם מי מחפשת לתקשר, ובנוגע למה;
מי פונה אלי, באיזו משאלה ובאיזה טון;
מהם הגוונים והתדרים המתחילים לחלחל פנימה עם כניסתה של שנה חדשה; איזה שיר מתחיל הלב לזמזם;
איזה ריקוד מתחילות הנפש והרוח לחולל;
לשים את הלב. תרגול רב ערך ויקר מפז.