בתפר הדק שבין מערכת בחירות שפלה, בזויה ורוויית אלימות, לבין חג החירות הקרב ובא, אי אפשר שלא לתהות איך היו נראים החיים בארצנו, שאין לנו אחרת מלבדה, אם הסיפור שאנחנו מעבירים מדור לדור אחת לשנה היה סיפור שונה. סיפור עם פחות אלימות ותוקפנות ועם יותר חמלה ורגישות. סיפור עם פחות מכות ומלחמות ויותר אסטרטגיות הידברות יצירתיות לפתרון קונפליקטים וליישוב מחלוקות. סיפור עם פחות טסטוסטרון ויותר אוקסיטוצין. עם פחות פרעה ויותר בת פרעה.
סיפור עם פחות ניסים ויותר תרגול מתמשך של ראיית האחר והתחשבות בצרכיו וברגשותיו.
סיפור עם פחות ׳חד גדיא׳ ויותר רעות, אחווה וערבות הדדית. סיפור עם פחות אגו ויותר עצמי המושתת על ערכיות.
סיפור עם פחות פיצול וניתוק ויותר אחדות ושלמות. סיפור שצירו המרכזי אינו העבר הטראומטי המאיים להשתחזר שוב ושוב אלא ההווה על אפשרויות הבחירה השונות שהוא מזמן והעתיד על פוטנציאל השיקום, הריפוי והצמיחה שבו.