ריפוי בדיבור – תגלית ענק או שיטה מסוכנת?
 

המחלוקת בין פרויד ליונג, העומדת בבסיס סרטו החדש של דיוויד קרוננברג, ניתנת להבנה גם באמצעות ההתבוננויות השונות האפשריות בסרט. מנקודת מבט פרוידיאנית, קל לראות בסרט את הדומיננטיות של מין ותוקפנות כמניעים את האדם, את החברה האנושית ואת העולם. גם מקומה של היריבות האדיפאלית בין בן לאביו/ מורו/ מדריכו שפרויד נתן לה חשיבות מרכזית בולט  מאוד בסרט.

ואולם, המחלוקת בין שתי דמויות משמעותיות אלו בתולדות הפסיכואנליזה הולכת הרבה מעבר ליריבות אדיפלית או למלחמה בין שני אגו-ים. ההכרעה בין שתי נקודות המבט של פרויד ויונג הינה בעלת השלכות מרחיקות לכת משום שהיא נוגעת בשאלות היסודיות והמהותיות ביותר לגבי טבע האדם – על מניעיו, מצוקתו וגורלו.

נקודה מרכזית במחלוקת בין השניים הינה המקום שניתן למיניות. בעוד שפרויד ראה את המיניות כגורם המרכזי בהתפתחות האדם, הרי שיונג האמין כי המיניות היא רק פן אחד של אנרגיית החיים. מסלע מחלוקת זה נובעת ומתפתחת השונות בין התיאוריות באדוות ההולכות ומתרחבות.

תפיסתו של פרויד, השמה את המיניות במוקד, גזרה עליו עיסוק בארצי ובגלוי. על כן, מה שמצוי בנפשו של פרויד הינו מאמץ מתמשך וסיזיפי של האגו לתמרן בין דרישותיו הדחפיות של האיד לאיסוריו וצוויו של הסופר אגו. יונג, לעומתו, מביא לתפיסת הנפש האנושית חלקים 'גבוהים' יותר ושואף לעסוק גם ברוחני ובנשגב בדברו על המימוש העצמי של האדם.

פרויד, העסוק בביסוס הפסיכואנליזה מתוך המדעים המדויקים, אינו מסוגל להכיל את נטייתו של יונג למיסטי, לדתי ולנסתר. מכיוון שכך, הוא נותר תחום בעולמו התוך אישי של הפרט. יונג, לעומתו, מרחיב את התיאוריה שלו אל מעבר לרציונלי ולמדע, מה שמאפשר לו לקלוט ולהיות במגע עם תכנים החורגים מהאישי, כפי שמתבטא בחלומו על אירופה שטופת הדם ערב מלחמת העולם.

ההשקפות התיאורטיות של השניים משפיעות כמובן גם על מה שיש להם להציע עבור המטופל השואף להיעזר בשיטת הטיפול החדשנית – ריפוי בדיבור. פרויד הדטרמיניסטי, מציע למטופל הבנה של הסימפטומים שלו כפיתרון לקונפליקטים תוך אישיים הנובעים מהאופן בו הוסטה התפתחותו הפסיכו-סקסואלית מקו ההתפתחות הנורמטיבי. מתוך הבנה רחבה יותר של אנרגיית החיים המניעה את האדם, דרגות החופש הגבוהות יותר של יונג מאפשרות לו, כדבריו, 'לאפשר לאדם להמציא את עצמו מחדש'. לכן, הוא אינו מסתפק בלהראות לסבינה שפילריין את מחלתה, אלא מתחבר לשאיפתה להיות רופאה ותומך בה, לא רק על ידי אמירתו כי הרפואה זקוקה לאנשים כמוה, אלא אף במעשיו כשהוא מאפשר לה לסייע לו ולהתלמד בעבודתו.

תפיסה זו של יונג נושאת בחובה רוח של אופטימיות ותקווה עבור האדם כפרט והאנושות כולה. חבל מאוד שנדרשו עוד שנים רבות, שתי מלחמות עולם והתרחקות ממולדתה של הפסיכואנליזה על מנת שפסיכואנליטיקאי נוסף, היינץ קוהוט, ירהיב עוז ויחזיר את ההיבט הרוחני לחיקה של הפסיכואנליזה, הן בהיבט התיאורטי והן בזה הקליני-יישומי.

והערת שוליים לגבי שם הסרט: שיטות והמצאות מדעיות המשרתות את התפתחות האנושות אינן 'מסוכנות' במהותן. כשם שניתן לראות זאת בתחומים רבים אחרים החל מתרופות וכלה ברשת האינטרנט, בכל המצאה או תגלית ניתן לעשות שלושה סוגים של שימוש:
האחד – use – שימוש בונה ומקדם, בהתחשב בהוראות ההפעלה ובאזהרות.
השני – misuse – שימוש בלתי זהיר או מותאם.
השלישי – abuse – ניצול לרעה הרסני של הכלי.
אין ספק שהעיסוק בריפוי בדיבור מחייב אחריות וזהירות שאי אפשר להפריז בחשיבותן, נוכח הדבר היקר מכל המופקד בידי המטפל – נפשו ורוחו של האדם.