לרקוד, לרקוד, אחרת אנחנו אבודים – פינה
 

אם אנסה לסכם את חוויית הצפייה בפינה במילה אחת תהיה זו לבטח המילה 'מהפנט'.

פינה עשתה לי את מה שהיא לבטח עשתה במשך עשרות שנים לרקדני להקתה והוא לייתר את המילים. נותרתי מכושפת, אחוזת דחף פנימי לרקוד את התחושות והרגשות שהתעוררו בי בעקבות הצפייה בסרט המתעד את עבודתה. כמי שמיומנת מאוד בהבעה מילולית, הן בעל פה והן בכתב, הייתה זו חוויה עוצמתית במיוחד.

מהי פינה היצירה? לקטלג את פינה כסרט אולי נכון מבחינה עובדתית אבל עושה לו עוול רב מההיבט החווייתי. הצילום בתלת מימד מקרב את החוויה לזו של צפייה בהופעה או בהצגה. אולם גם הגדרה זו חוטאת לחוויה משום שהיא אינה מכילה בתוכה חלקים נרחבים מהיצירה המצולמים במיקומים שונים ומגוונים. גם הסצנה המופלאה בה זוג רקדנים מדבר על אחד ממחזותיה של פינה תוך התבוננות עליו מחוץ למה שנראה כבית בובות בתוכו הוא נרקד לא נכללת בהמשגת היצירה כהופעה או כהצגה.
 
בדומה ליצירותיה של פינה, המהוות שילוב בין מחול ותיאטרון ובין ריקוד ומחזה, נראה לי נכון להשאיר גם את הסרט פינה לא מקוטלג, תוך שימוש במושג היחיד שיכול להכיל את כל מה שהינו – יצירה. וככזו, יש לציין שמדובר ביצירת מופת.

מיהי פינה האישה? מעבודתה ניכר כי מדובר באדם בעל עולם פנימי עשיר ומורכב, המודע ומחובר להוויה האנושית על כלל רבדיה ועומקיה, ומסוגל לתקשר את חוויותיו, תוך פריטה על הנימים הדקים והנסתרים ביותר והבעה של מנעד רגשי רחב באמצעות הגוף בלבד.

עבור הרקדנים בלהקתה, ניכר כי פינה משמשת כ'זולתעצמי', מושג אותו טבע הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט ומתאר את התייצבותו של סובייקט אחד כמצע להתפתחות העצמי של סובייקט אחר. התרשמות זו נובעת משני היבטים: הראשון ישיר - יש מי מבין הרקדנים שמתאר חוויה זו מפורשות כשהוא מציין שאין מי שיודע לקרוא אותו כמוה; יש גם מי שאומרת 'החיים בלי פינה? אני לא יודעת מה זה'.

ההיבט השני שתורם להתרשמות כי פינה משמשת עבור הרקדנים כזולת עצמי הוא יחסה אליהם כפי שהוא מתואר על ידם. עולם האומנות ככלל והריקוד בפרט ידוע כמאופיין ברמות גבוהות, לעיתים אף אכזריות, של ביקורת. פינה מתוארת כמי שמעטה לדבר. הערותיה הבודדות, עם זאת, היו מאוד משמעותיות. ניתן ודאי ליחס זאת גם לכך שהן לא אבדו בתוך מלל רב. אך יתרה מכך, תמיד היו אלה מילים שגירו את הרקדנים לבטא עוד ועוד מהפוטנציאל הטמון בהם. מבלי להתייחס למה שאינם, אלא למה שהם יכולים. כך, הערות כגון 'תמשיכי לחפש' ו 'תבהיל אותי' נוסכות את הביטחון ביכולתם לעשות זאת. תרומתה של פינה להתהוות העצמי של רקדנית אחרת מתבטאת באמירתה שהשבריריות שלה היא העוצמה שלה, אמירה שנושאת עימה פוטנציאל התמרה משמעותי ביותר.

מצעד ארבע העונות שהחזרה עליו ממקמת אותו כסיפור מסגרת ליצירה מסמל את היכולת של פינה להכיל ביצירתה את מורכבות היקום וההוויה האנושית בתוכו, על כלל הגוונים המאפיינים אותם. עוד הוא מסמל גם את האינטראקציה בין אדם ועולם ובין תכנון וחוסר ודאות הבולטים כל כך בנסיבות יצירת הסרט שהפך מפרויקט משותף של וים ונדרס עם פינה לסרט של וים ונדרס על פינה ולזכרה.

ואסיים במורשתה של פינה, שמנוסחת בסוף הסרט גם במילים, אך למעשה מועברת לאורך כולו בשפת הגוף:

 

"לרקוד, לרקוד, אחרת אנחנו אבודים" 
 

אתר הבית של אביטל מרמלשטיין.  עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, קלינאית טראומה ומדריכה


פסיכותרפיה, טיפול נפשי, הדרכת אנשי מקצוע וצוותים טיפוליים 

054-7417174        avital.mer@gmail.com    כפר סבא

© אביטל מרמלשטיין