top of page
על מסכות ומסכים - הרהורים לפורים
הנה חלפה לה עוד שנה והגיע חג התחפושות והמסכות.
לכאורה, הזדמנות להיות כל מה שאני איני, לעטות על עצמי תחפושת ולהתרחק מעצמי.
האומנם?
או שאולי ההזמנה להסוות את זהותי מאפשרת דווקא להוציא את החלקים הכי אותנטיים שבי, ללא עכבות ונוכח שחרור מההתעסקות היומיומית במבטם הבוחן של הסובבים אותי או בהשלכות שתהיינה למראה שלי, לדבריי, להתנהגותי?
ואולי דווקא המסכה שנבחרת לזה החג המיוחד חושפת יותר ממגוון המסכות המשמשות אותנו בימי חולין?
ובהקשר זה, מעניין לחשוב על הדמיון בין מסך למסכה, כשזה הראשון משמש בעולם הוירטואלי כזו האחרונה ומאפשר להתנסות בחוויות אנושיות שאינן נמנות על הרפרטואר המוגבל והיומיומי. כך, לדוגמא, יכול הביישן להפוך לדון ז'ואן, וגברת קשת יום עשויה למצוא את עצמה מממשת חלום.
חג פורים שמח!
bottom of page