עבודה טיפולית עם הורים

​

״ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאנו. האחת היא שורשים; השנייה היא כנפיים״                                                                                הודינג קרטר ג'וניור

 

                                                         

הדרכת הורים בתפיסתה הרחבה ביותר יכולה להיות מוגדרת כ 'הצעה של מידע, הבהרה, עצה, תמיכה, ייעוץ, הנחיה, פסיכותרפיה תמיכתית או אינטראקציה אחרת של הורה עם איש מקצוע שכוונתה עזרה עקיפה לילד. הדרכת הורים מבוססת על ההכרה בהשפעה העמוקה שיש להורים על התפתחות ילדיהם ועל בריאותם הנפשית, והיא מבוססת על ברית של שיתוף פעולה בין ההורים לאנשי המקצוע, המעוניינים כולם ברווחתו של הילד (Arnold, 1978). 

דרכי עבודה עם הורים כחלק מטיפול בילדים היוו מקור למחלוקת וחילקו את העולם הפסיכואנליטי מראשיתו (Badoni, 2002; Whitefield & Midgley, 2015). בעוד שמלאני קליין ניסתה לנסח את הפסיכולוגיה של התינוק בלי להתייחס לאיכות התנאים הסביבתיים ( Winnicot, 1962 בתוך סגל, 1979), הרי שאנה פרויד (1974, בתוך Whitefield & Midgley, 2015) שמה דגש יוצא דופן על עבודה עם הורים בזמן שילד נמצא בטיפול אנליטי. הבדל זה אינו רק הבדל בטכניקת העבודה בטיפול בילדים. בבסיס הגישות השונות טמונות השקפות שונות בנוגע למקורות הפסיכופתולוגיה בילדים ולמוקדי ההתערבות החיוניים לשיפור בריאותם הנפשית ורווחתם.

עבודה עם הורים במקביל לפסיכותרפיה בילדים צברה תמיכה נוספת בשנות ה 60 וה 70 של המאה העשרים, תוך שהיא נעה מפגישות תקופתיות וקשר מוגבל עם המטפל של הילד לעבר קשר שוטף של ההורים עם מטפל אחר, ובהמשך, כתוצאה משינויים בהכשרה ובפרקטיקה של עובדים סוציאלים, למצב בו רוב העבודה עם ההורים נעשתה על ידי פסיכותרפיסטים של ילדים ונוער (Whitefield & Midgley, 2015).

כרקע לגידול במקום ובחשיבות שניתנו לעבודה עם הורים במסגרת טיפול בילדים אפשר לראות את התנועה שעשתה הפסיכואנליזה מעיסוק במבנה האישיות על כוחות הדחף (פרויד ז., קליין) ומנגנוני ההגנה וההסתגלות (פרויד א., קרנברג) לעבר עיסוק ביחסים ובחוויה של העצמי. חלוצה הבולט של תנועה זו היה ויניקוט שאמירתו הספונטנית במהלך כנס ׳אין דבר כזה תינוק׳ פותחה בהמשך להמשגה על פיה תינוק אינו עומד בפני עצמו אלא אך ורק כחלק מהיחידה אם-תינוק (1960).

מי שמינף המשגה זו של ויניקוט לכדי תיאוריה קונטקסטואלית מגובשת היה היינץ קוהוט שמושג מרכזי בפסיכולוגיית העצמי שפיתח הינו זולתעצמי (1971). זולתעצמי הינו אחר הנתפס על ידי העצמי לא כאובייקט נפרד אלא כחלק מהמערך הנפשי שלו. קוהוט הגדיר יחסי עצמי-זולתעצמי כ״חוויה האמוציונאלית המכרעת ביותר לגדילה ולהישרדות פסיכולוגיות אנושיות״ (1984).

תרומה משמעותית נוספת לעבודה עם הורים במסגרת טיפול בילדים נשאה תיאוריית ההתקשרות שנוסחה על ידי בולבי בשנת 1969. מערכת ההתקשרות הומשגה כמערכת התנהגותית מסתגלת להתמודדות עם לחץ ושימור תחושת ביטחון. היחסים המוקדמים עם הדמויות המטפלות מספקים את ההקשר ההתיחסותי שבמסגרתו מפתח הילד את המודלים הראשוניים שלו לגבי העצמי, האחר והעצמי ביחס לאחר. התקשרות בטוחה משמשת תשתית ליכולות התפתחותיות רבות וביניהן ויסות עצמי, סקרנות, משחק, תקשורת, חוויה של העצמי (Cook et al., 2005).

הלא מודע של ההורה הוכר אף הוא כמשפיע על מצבו ורווחתו של הילד. במאמרן ׳רוחות רפאים בחדר הילדים׳ (1975) כתבו פרייברג ועמיתותיה על חוויות ותכנים בלתי מעובדים מעברם של ההורים כחודרים ליחסיהם עם ילדיהם ומשפיעים עליהם. מנזנו ועמיתיו (1999) יחסו השפעה משמעותית לפנטזמטי ההורי על התפקוד הנפשי ועל הסימפטומטולוגיה של הילד.

 

​

 

• Arnold, L.E. (1978). Helping Parents Help Their Children. BrunnerqMazel, INC., New York.

• Badoni, M. (2002). Parents and Their Child-and The Analyst in the Middle: Working with A Transgenerational Mandate. International Journal of Psycho-Analysis, 83 (5): 1111-1113.

• Cook, A. et al. (2005). Complex Trauma in Children and Adolescents. PSYCHIATRIC ANNALS 35:5.   

• Fraiberg, S., Adelson, E. & Shapiro, V. (1975). Ghosts in the Nursery: A Psychoanalytic Approach to the Problems of Impaired Infant-Mother Relationships. Journal of American Academy of Child Psychiatry, 14(3): 387-421.

• Whitefield, C. & Midgly, N. (2015). And when you were a child?’: how therapists working with parents alongside individual child psychotherapy bring the past into their work. Journal of Child Psychotherapy, 41(3), 272-292.

• Winnicott, D.W. (1960). The Theory of the Parent-Infant Relationship. International Journal of Psycho-Analysis, 41:585-595.

 

 

• מנזנו, ג., פלצ׳יו אספסה, פ., זילקה, נ. (2005). תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות. הקליניקה של ההתייעצות הטיפולית. תולעת ספרים: ישראל.
   

• סגל, ח. (1998). מלאני קליין. עם עובד: תל אביב.

 

• קוהוט, ה. (2005). כיצד מרפאת האנליזה? עם עובד: תל אביב.