פרידה – האמת פנים רבות לה

 

הפילוסוף עמנואל לוינס שם במוקד משנתו את פניו של האחר. הפנים, בהווייתן, מנכיחות את האחר ומטילות עלינו מחויבות ואחריות אתית כלפיו.

 
ניתן לראות בסרט האיראני, 'פרידה', דרמת בית משפט, במהלכה מטלטלים הצופים בין הגרסאות השונות של המעורבים בסכסוך מקומי בין פרטים, משוועים לחזור לאותם שתי סצנות קריטיות ולבחון אותן שוב, במטרה להגיע לחקר האמת. אלא שאותה אמת אובייקטיבית אחריה הצופים מבקשים לתור אינה מצויה כמובן בצילומים, והיעדרה רק ממחיש לנו את הנטייה האנושית להתחקות אחר מסיחים, במקום לנתב את המאמצים לראיית מה שדורש את מחויבותנו ואחריותנו – פניו של האחר.

ואולי יותר מהכול, 'פרידה' הוא סרט על שברם של הפרט, המשפחה והקהילה בהיעדר אחר הרואה את פניהם. סרט על קריסתו של מי שאינו חווה את אותו מבט מיטיב, אוהד וחומל לו זקוק כל יצור אנושי על מנת לכונן את הווייתו. סרט על הטרגדיה של מי שאין בעולמו מי שרואה וחווה את האמת באמצעות עיניו שלו. סרט על הכמיהה הבסיסית והראשונית לסוג של התייצבות אתית עבור האחר שאין לה ולא כלום עם אמת אובייקטיבית, עובדות, דיינים והיבטים נוספים הקשורים להליכים משפטיים.

'פרידה' הוא גם סרט על תוצאותיו של אותו שבר נוראי. על החיים תחת מבט שהופך אדם לאובייקט ועל השימוש שנעשה באחר. שימוש שמופעיו כוללים עוולות רבים ומגוונים כלפי האחר, הנגרמים לא בעקבות שרירות לב או רוע מולדים, אלא בשרות ההישרדות של פרט המצוי בתנאי דחק ונוכח חוויית ייאוש וחוסר מוצא.

'פרידה' הוא גם סרט על רגעים בהם מגלה הפרט שאר רוח וחורג מעצמו, על שברו וכאביו, ומאפשר לפניו של האחר לעורר בו חמלה ואמפתיה. ביטוי לכך ניתן לראות כשנאדר מבקש מהשופט להימנע ממעצר שני בני הזוג עימם הוא שרוי בסכסוך. כך גם כשנאדר בוחר להימנע משימוש באביו וחוסך ממנו את הבושה וההשפלה הכרוכות בבדיקה רפואית לצורך איסוף ראיות למשפט. גם בתו של נאדר מגלה יכולת להתעלות מעל שגרת יומה הקשה והפוצעת כשהיא בוחרת להתייצב בבית המשפט ולתמוך בגרסתו של אביה מבלי שנתבקשה לעשות כן.

ברצוני להתייחס להיבט נוסף של המשנה הלוינסית, הבא לידי ביטוי בסרט 'פרידה'. בספרו 'אתיקה והאינסופי' נשאל עמנואל לוינס על ידי פיליפ נמו: 'אבל האם אין גם האחר אחראי כלפי?'. תשובתו של לוינס הינה 'אולי, אבל זה עניינו-שלו. אחד הנושאים היסודיים בספרי 'כוליות והאינסופי' שעדיין לא דיברנו עליו הוא, שהיחס הבינסובייקטיבי הוא יחס בלתי סימטרי. במובן זה אני אחראי כלפי האחר מבלי לצפות ליחס-גומלין, אפילו הייתי מתחייב בנפשי. יחס הגומלין הוא עניינו-שלו". כשנאדר טוען בבית המשפט שהוא אינו יכול לעזוב את איראן בגלל אביו, סימין מטיחה בו שאביו, החולה אלצהיימר, אינו יודע מי הוא. אמירתה זו של סימין מייצגת את הציפיה הרווחת שהאחר יתייצב עבורנו כתנאי מקדים להתייצבותנו שלנו עבורו. כשהוא הופך את סדר הדברים השגור, משיב לה על כך נאדר, 'אבל אני יודע מי הוא'. נדמה שאמירה זו של נאדר הינה יישום של סדר הדברים הלוינסי על פיו האחר אינו מתקיים על מנת לדעת מי אני אלא מתוקף ידיעתי שלי אותו.


והערה אחרונה הקשורה למשנת הפנים: פרידה, על אף מקורותיו האיראניים, אינו סרט איראני במובן האתני-תרבותי. את עלילתו ניתן למקם בקלות כמעט בכל מקום על גבי הגלובוס. ועם זאת, קשה להתעלם מהסתירה בין ההכרח האתי הלוינסי לראות את פניו של האחר לבין הציווי החל על כחמישים אחוז מהאוכלוסייה במדינות מסוימות להסתובב כשהן מכוסות פנים.

 

אתר הבית של אביטל מרמלשטיין.  עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, קלינאית טראומה ומדריכה


פסיכותרפיה, טיפול נפשי, הדרכת אנשי מקצוע וצוותים טיפוליים 

054-7417174        avital.mer@gmail.com    כפר סבא

© אביטל מרמלשטיין