דקה דאנס
 

השפה המדוברת לא תצלח לתיאור חוויית הצפייה בהופעת המחול של להקת בת שבע. איזו שפה כן? נראה שהשפה המתאימה ביותר למשימה היא שפת הגאגא, שפת התנועה שפותחה על ידי אוהד נהרין, המנהל האמנותי של הלהקה. שפת הגאגא נובעת מתוך התחושות והחושים, מחברת בין הגוף לנפש, מונעת מחיוניות ומתשוקה ומאפשרת חוויית חופש והנאה. ככזו, היא מיטיבה להגדיר את חוויית הצפייה ב'דקה דאנס' במקום בו המילים כושלות.

המילים כושלות כיוון שמדובר בחוויה ראשונית, בסיסית, יצרית, אינסטינקטיבית, הקודמת ליכולות אנושיות גבוהות ומפותחות כגון המשגה קוגניטיבית, תובנות מחשבתיות ורכישת שפה.

כאוסף קטעים מתוך יצירות שונות, דקה דאנס מאפשרת חשיפה למגוון רחב של סגנונות ולמנעד מרשים של תחושות, רגשות ותנועות. התנועה שבין החד, המדויק, המהיר והברור לבין העמום, האמורפי, הנמשך והרך משנה את תחושות הזמן והמרחב בצפייה במופע.

מה שעוד מתאפשר באמצעות דקה דאנס הוא מעקב אחר התפתחותו של אוהד נהרין, אחד היוצרים הבולטים והמשפיעים בתחום המחול בארץ ובעולם, על הגמישות והוירטואוזיות המאפיינות לא רק את תנועות הגוף שהוא מציע לעולם באמצעות רקדני הלהקה, אלא גם את מסריו ואת אופני הבעתם.

ראויים לציון במיוחד 'אחד מי יודע' שהרושם העז שהוא מותיר אינו פוחת גם בקרב מי שזו לו אינה הצפייה הראשונה בקטע; קטע נוסף מתוך אנאפזה בו מעלים הרקדנים לבמה צופים מהקהל ומגדירים מחדש את מרחב ההשתתפות במופע ואת ההקשר הבינאישי והעל אישי להיווצרותה של תנועה ולהשתנותה; וגרסה מהפנטת ושובת לב לפרויקט 5, שנוצר במקור עבור 5 רקדניות ומבוצע בהופעה זו על ידי 5 רקדנים.

כל זאת מוגש בתוך שלם שגדול מסכום חלקיו ובקלילות ואינטואיטיביות שמבטלות את הנחיצות ברמות גבוהות של עיבוד והבנה ומכוונות ישר לבטן, המנביטה מיד בתגובה חווית חדווה והנאה גם בקרב מי שאינו מתמצא או בקיא בעולם המחול.