על חרות ואחריות: שימוש זהיר ומושכל במדיה וירטואלית

 

בגן עדן, לפני גרוש, חיו אדם וחווה חיים שלווים, מאושרים, ללא הפרעות, כשבהישג ידם כל מבוקשם וצרכיהם. כשנגסה חווה מן התפוח והניעה את אדם לאכול מן התפוח גם כן, מאותו רגע, נחרץ גורלו של האדם וכל הגזע האנושי שבא אחריו, להיות אחראי לחייו ולמעשיו ולדאוג לצרכיו. ברם, בד בבד עם הטלת האחריות, זכה בחרות"

 

                                          ספר הכינוס הארצי השנתי (תשמ"ב) של העובדים הסוציאלים בישראל.

 

 

כמה כמהים אנו לאותה חרות...כמה מפתה העולם הוירטואלי, הטומן בחובו את האשליה שהחרות אותה הוא מציע היא אינסופית...

כמה לא תמיד פשוט לנו לקבל על עצמנו את האחריות הנלווית לה...

 

ומדוע אשליה? כי מאחרי כל כינוי יש בן אדם, עם רגשות, צרכים ומשאלות, ובבואנו לתקשר עם אנשים, מן הראוי, לטעמי, להתייחס לוירטואליה כאל אמצעי תקשורת יותר מאשר כעולם נטול חוקים, כללים ואתיקה.

 

אופיו של כל מרחב וירטואלי נגזר, בכל שלב ושלב, מהיצירה המשותפת של כלל המבקרים בו. משמעות הדבר הינה שלכל משתתף בפורום תרומה לקיומו. בה בעת, כל משתתף כזה חולק גם את האחריות למתרחש בו.

 

להלן יובאו מספר עקרונות, המשקפים את רעיון נטילת האחריות האישית של כל גולש והעשויים לתרום לניצול מרבי של התועלת שבשימוש בפורום תמיכה ולמזעור הנזקים הכרוכים בהתנהלות פרועה, נטולת גבולות ומגבלות:

 

ראשית, ראוי לזכור ולהיזכר שבצדה של האחריות האישית המוטלת על כל גולש מצויה גם החרות לקחת מרחק וצעד אחורה נוכח פגיעה או תחושת סכנה וחשש לפגיעה.

 

עיקרון משמעותי נוסף נוגע בחוויות האישיות הקודמות של כל אחד מאיתנו, הן בחיים ככלל והן כגולש ברשת וכמשתתף בפורומים וירטואלים בפרט. מאפיין מוכר ושכיח של ההוויה האנושית הינו הנטייה 'לגרור' פצעים וכוויות מאירועים וחוויות עבר באופן שלא נותר להם אלא להשתחזר שוב ושוב... עם זאת, הבנה ועיבוד של חוויות ואירועים קודמים עשויים להועיל ללמידה בונה מניסיון העבר שתאפשר התנהלות שונה, שמורה, מוגנת ובטוחה יותר. בהינתן מרחב פנימי שכזה, גם כשסיטואציה נוכחית מזכירה חוויות עבר שליליות, אפשר לבחור בהתחלה חדשה, בהתנהלות שונה שתביא לתוצאות אחרות.

 

עיקרון חשוב נוסף הוא הצורך לזכור את ההבדלים המהותיים בין שיחת פנים אל פנים לתקשורת וירטואלית. טון דיבור, הבעות פנים ושפת גוף הינם רמזים חברתיים המסייעים ביציקת משמעות שונה למילים זהות. היעדר מאפיינים משמעותיים אלו מהתקשורת הוירטואלית הופכים אותה לכר פורה להתפתחותן של אי הבנות ופגיעות פוטנציאליות.

 

לחוסר היכולת לראות את פניו של האחר שני היבטים: האחד, כפי שצוין, היעדר הבעת הפנים המלווה את המסר המילולי, על תרומתה להבנת משמעותו. היבט נוסף, חשוב אף יותר לענייננו, הינו הקושי לפגוע באחר למראה פניו. חוסר היכולת לראות את פניו של האחר במדיום הוירטואלי מחייבת אותנו לעשות מאמץ מכוונן ומתמיד לראותו ולקחת אחריות על יחסנו כלפיו. בהקשר זה, ראוי לתת את הדעת לבחירת הכינוי (ניק) שמשתמשים בו במדיום הוירטואלי. באיזון העדין שבין שמירה על אנונימיות לבין התקרבות לאותה חוויה המאפשרת לראות את פניו של האחר,  שמות כגון :'עד עכשיו צופה מהצד', 'מישהי מהפורום ההוא', 'לעיתים פה', 'במקרה פה' ודומיהם, לא רק שחלקם טעונים בפגיעות העבר, אלא שהם עלולים להרחיק מזיכרוננו את העובדה שמעבר למסך יושבים אנשים. עם זאת, כינויים שהם קצרים יותר, בין אם בוחרים בשם, ראשי תיבות או כינוי שאנחנו מחוברים אליו באופן כלשהו (וכמובן שאין הבחירה מחייבת הסבר), מקרבים אותנו להתייחסות לוירטואליה כאל מדיום תקשורתי, להבדיל מראיתה כעולם פרוץ של כאוס והשלכות.

 

עיקרון נוסף שעשוי לסייע לכל פרט לשמור על עצמו במרחב הוירטואלי וקשור אף הוא לבחירת הכינוי הינו המלצה למשתתפים קבועים בפורום וירטואלי להקפיד על שימוש בכינוי קבוע לאורך זמן ובין סיטואציות. האנונימיות של הרשת עלולה אמנם לפתות אנשים להעצים קונפליקטים ופיצולים תוך שימוש בריבוי זהויות. עם זאת, שימוש זה הינו הרסני במיוחד בהיותו לא רק מועד להחרפת המצוקה אלא אף מונע את השפעתו המטיבה של מבט אמפתי וחומל המאפשר קבלה של הפרט על כוליותו.

 

אין ספק שהמרחב הוירטואלי טומן בחובו אפשרויות רבות ומגוונות לשימוש מועיל, בונה ומפרה. עם זאת, בשימוש בלתי מותאם, הרי שיש בו גם סכנות.

שמירה על רעיון האחריות האישית, אם באמצעות עקרונות אלו ואם בדרכים אחרות, עשויה לסייע לכלל הגולשים ליהנות מהיתרונות הגלומים ברשת ומהחרות שהיא מציעה תוך כדי מזעור החשיפה לסכנותיה.

על השלכות ורשת האינטרנט

 

הסובייקטיביות שלנו, בני האדם, צובעת את האופן בו אנו חווים את העולם. החל מיצירות אומנות וכלה בתקשורת עם הסובבים אותנו, התפיסה האישית של כל אחד מאיתנו מושפעת, בין יתר הגורמים, מרגישות מקדמית המבוססת על חוויות העבר, שיכולה להטות את תפיסתנו לכאן ולכאן.


כך, לדוגמא, כשמישהו רגיל שכל חייו מדברים אליו באופן או בטון מסוימים, נוצרת ציפייה מקדמית שכך יפנו אליו גם במפגש עם אדם חדש, והוא עלול לחוות זאת כך למרות שלעומד ממול לא הייתה כל כוונה לפנות באופן או בטון המסוימים.

מנגנון ההשלכה הנו מה שהופך, פעמים רבות, אינטראקציה בינאישית לשיח של אדם עם עולמו הפנימי. מודעות גבוהה יותר לעצמנו ועיבוד של תכנים מעולמנו הפנימי עשויה להגביר את יכולתנו לנטרל את ההשלכות ולהגיב לאחר על בסיס האינטראקציה אתו ופחות להישען על כל מה שהסיטואציה העכשווית מזכירה והפעילה.


לעומת זאת, מצבים שעלולים להגביר את הנטייה להשלכות הנם מצבים בהם התקשורת אינה מתקיימת פנים אל פנים. כשתקשורת מתקיימת פנים אל פנים, מה שעוזר לנו להעביר את המסר ולהבינו הנה העובדה שהמסר מלווה בהבעות פנים, טון דיבור, שפת גוף. כל אלו מהווים רמזים לכוונתו של מעביר המסר ועשויים לסייע לנו לפרש את המסר קרוב ככל האפשר לכוונתו. יתרה מזו, לעיתים, מוסר המסר הרגיש יכול לקלוט מהתגובות הבלתי מילוליות שלנו את מידת הפער בין כוונתו לבין האופן בו פירשנו את דבריו ולפעול להבהרת אי ההבנה שנוצרה. המילה הכתובה, לעומת זאת, מותירה חלל נרחב להשלכות בהעדר אותם רמזים מסייעים. זו בדיוק הסיבה שהרשת הוירטואלית פרוצה כל כך וחשופה לאי הבנות רבות. על כן, בקשותי החוזרות מהמשתתפים בפורום לזכור שמאחרי כל כינוי ומסך יושב בן אדם, בשר ודם שאינו רגיש פחות מהכותב.

 

על רשת האינטרנט והתמכרות

 

מגוון ההתנהגויות האנושיות מאפיין את הרשת כמו את העולם ככלל. ומכאן, הפוטנציאל לקחת את השימוש בה לכיוונים בונים ומועילים כמו גם לכאלה שהינם הרסניים.

דרך אחת להבחין בין השפעות חיוביות להרסניות היא לבדוק עד כמה הפעילות בעולם הוירטואלי הינה כזו שמעשירה את החיים הממשיים ומוסיפה עליהם ועד כמה היא הופכת לתחליף שגורם לצמצום באזורי החיים הממשיים ולנסיגה מהם (כמו גם שימוש הרסני במיוחד בהשלכות, פיצולים וכדומה).

 

אפשר להסתכל גם על היחס בין העולם הוירטואלי והממשי וגם על הממשק ביניהם ולשאול שאלות כגון: האם האחד בא על חשבון השני? האם ואיזה קשר יש בין העולמות? האם ישנה תנועה ביניהם? (האם היכרות וירטואלית יכולה להפוך לקשר אישי/ מקצועי בעולם הממשי? האם חברים/ מכרים מכירים את הדמות 'הוירטואלית'? האם קיים מידור מוחלט בין העולמות?)

 

שאלה נוספת רלוונטית הינה השאלה האם השימוש בעולם הוירטואלי וההתייחסות אליו הינה כאל אמצעי (להרחבת מעגלים חברתיים, יצירת שיתופי פעולה, פרסום/ שיווק מקצועי, וכו') המשרת מטרות בחיים הממשיים או שהשימוש הוא כזה שהופך ליעד בפני עצמו (החל מאיסוף בלתי מזיק של חברים וירטואלים שמיועד לפצות על חסך כלשהו וכלה בשימוש בוטה ומניפולטיבי באנונימיות שהרשת מאפשרת באופן שפוגע בעצמי ובאחר).

כמו בכל חומר/ אמצעי בעל פוטנציאל התמכרות, גם ברשת אפשר לעשות שימוש פורה ובונה (use), שימוש בלתי מותאם (misuse) ושימוש הרסני (abuse). על כן, מעבר לשאלת הכמות הנצרכת, חשוב לבחון מאפיינים נוספים של הצריכה כמו גם את היחס בינה לבין תפקוד בתחומים אחרים בחיים.

 

על פרסום מבחנים פסיכולוגים ברשת
  

אין ספק שיש ברכה ויתרונות רבים בשיתוף בידע מקצועי שהינו חלק ממגמת שינוי ביחסי מטפל-מטופל. בשבחה של חשיפת מטפלים את גישתם המקצועית ודרכי החשיבה, ההתבוננות והטיפול שלהם במצבים שונים ניתן לומר לא מעט: חשיפה זו תורמת להנגשת המקצועות הטיפוליים ומאפשרת לצרכנים לקחת אחריות על הטיפול בבעיתם ולעשות בחירה מושכלת יותר של המטפל והטיפול המתאימים להם.

 עם זאת, לצערי, נדמה כי בשלב כלשהו בדרך אבד שיקול הדעת בנוגע לבחירת התכנים ואופן השיתוף ויש מצבים בהם נדמה כי הפרסום הפך למטרה בפני עצמה, מבלי לקחת בחשבון את משמעותו והשלכותיו. במובן הזה, יש הבדל משמעותי ביותר בין פרסום מבחן לבין פרסום תוכן מקצועי אחר.

מבחן הוא כלי המשמש בתהליך אבחון שמטרתו, על פי רב, לסייע בהתאמת טיפול או, בהקשר התעסוקתי - לבחינת התאמתו של אדם לתפקיד מסוים. בפיתוחו של כל מבחן מושקעים מאמצים ומשאבים רבים. פרסום המבחן בתפוצה רחבה למעשה 'שורף' אותו ופוגע בתוקף ובמהימנות שלו. אנשי מקצוע המנוסים באבחון יכולים לזהות מצבים בהם מבחן אינו משקף תגובות אותנטיות של הנבדק. לכן, במקרה הפחות גרוע, חשיפה מוקדמת למבחן מחבלת ביכולת להפיק ממנו אינפורמציה כלשהי. עם זאת, במקרה הגרוע יותר, חשיפה כזו עלולה להוביל לאבחון מוטעה שיוביל, בתורו, לטיפול שבמקרה הפחות גרוע יהיה לא מועיל ובמקרה הגרוע יותר עלול אף להזיק.

שימוש בעייתי במבחן אינו רק כזה שנעשה בכוונת זדון אלא גם כזה שנעשה בתום לב בשל חוסר ההבנה המלאה של המשמעות וההשלכות של החשיפה למבחן. האם נבדק שצפה בכרטיסי הרורשך (ואולי אף עשה סקר בין מכריו לגבי מה 'כדאי' לראות בהם) מודע לכך שכתוצאה מהפגיעה במבחן הוא עלול לקבל טיפול שבמקרה הטוב לא יועיל לו (ויאריך את פרק הזמן של סבלו ומצוקתו) ובמקרה הרע יזיק לו? מסופקתני.

האם נבדק שקרא ברשת איך אמורים להראות ציורים 'טובים' ומה עליו לומר בדינמיקה קבוצתית לוקח בחשבון שהוא מסכן את מועמדותו לתפקיד מאחר והדבר העיקרי הבולט באבחון שלו הינו חוסר אותנטיות או סתירות?

האם נבדק ש'הצליח' בעזרת מחקר מעמיק על מבחנים להתקבל לתפקיד שאינו מתאים לו (דבר שיתגלה במהלך ההכשרה/ מילוי התפקיד) עשה לעצמו שירות טוב? לא נראה לי...

ואלו רק דוגמאות אחדות לאנשים שיעשו שימוש במידע כדי להפחית חרדות, ליצור רושם טוב וכדומה, מבלי מודעות להשלכות הבעייתיות ולמחירים הכרוכים בכך.

אני בהחלט בעד נוכחותם ופעילותם של אנשי מקצוע ברשת. עם זאת, דווקא בשל היעדר השליטה על השימושים השונים שנעשים במידע מרגע חשיפתו ופרסומו, אני סבורה שעלינו להקפיד על אתיקה ואחריות מקצועית, כשאת שיקול הדעת לגבי אלו תכנים, לאיזה קהל יעד ובאיזה אופן לפרסם יש להפעיל לחומרה.

אתר הבית של אביטל מרמלשטיין.  עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, קלינאית טראומה ומדריכה


פסיכותרפיה, טיפול נפשי, הדרכת אנשי מקצוע וצוותים טיפוליים 

054-7417174        avital.mer@gmail.com    כפר סבא

© אביטל מרמלשטיין