מבלי להקל ראש בחשיבות המלחמה בתאונות הדרכים ובחלקם של נהגים חדשים בהן, הפרסומת של המערכת הטכנולוגית שמאפשרת קבלת התראות על התנהגותו של הנהג (החדש) בכביש גרמה לי להפליג בדמיוני למחוזות רחוקים...

בעתיד הלא רחוק, התקנתה של מערכת דומה, לא ברכב אם כי על הילד עצמו (כפי שרומז המפתח שתקוע בגבו של הילד בתמונה), תאפשר מעקב על התנהלותו הכללית של הילד וקבלת התראות כגון: "הילד שלך מעשן", "הבת שלך מתנשקת עם החבר שלה", "הילדים שלך אכלו ארטיק לפני ארוחת צהריים" ועוד כיד הדמיון הטובה...

נשמע מרחיק לכת? איני בטוחה. מענים לצורך להשיג מידע לגבי הילד, התנהלותו ובחירותיו שלא באמצעות תקשורת ישירה עימו, נצפים גם בתחומי חיים אחרים: בין אם כשירות ממוסד כגון מערכת בית ספרית המאפשרת להורים לקבל מידע על ציונים, התנהגות, הערכות מורה ואירועים חריגים באמצעות האינטרנט, ובין אם כתופעות פחות גלויות כגון חיטוט בחפציו של הילד, קריאת יומנו ושכירת חוקרים פרטיים על מנת להתחקות אחר הילד עצמו או בן זוגו.

שירותים אלו ודומים להם לא היו נוצרים אלמלא תפיסתם כנותנים מענה לצורך כלשהו של ההורים. מעבר להתפתחויות טכנולוגיות שמאפשרות את קיומם של חלק מהשירותים, מעניין להתבונן בתמורות ובשינויים שחלו לאורך השנים ביחסי הורים וילדים ויצרו את הצורך שעל ברכיו נולדו מענים אלו.

נדמה לי שאחד הגורמים הבולטים לצורך להשיג מידע עקיף לגבי הילד טמון בקשיי תקשורת מהותיים בין הורים לילדים. בעבודתי עם הורים וילדים קשיים אלו עולים תדירות על ידי שני הצדדים. מצד ההורים נשמעות טענות על הסתגרותו של הילד, סודותיו, נטייתו לשקר ו/או העלבון והכעס שמתעוררים בו נוסח ניסיונותיהם להעיר על דבר מה או לפתוח נושא שמטריד אותם לשיחה. המתבגרים, לעומת זאת, לכודים בחוויה שאינם מובנים על ידי הוריהם, שאלו אינם סומכים עליהם או מפרגנים להם על רצונם לצאת לעולם ולכבוש אותו.

היבט נוסף שתורם לצורך להשיג מידע עקיף לגבי הילד קשור לתהליכי התפתחות נורמטיביים המאפיינים את התבגרותו של הילד. ככל שהילד הולך ומתבגר כך עולמו הפנימי והחיצוני של הילד נעשים פחות חשופים וגלויים להורה. במישור הפנימי, הורה שהיה כתובתו הראשונה של הילד לצרכיו, למשאלותיו ולרגשותיו עומד כעת מול מציאות שבה המתבגר בוחר במה ועד כמה לשתפו. במקביל, בעולמו החיצוני של הילד מופיעים יותר ויותר מעגלים של דמויות נוספות המשפיעות על הילד ובכך מקטינות את השפעת ההורים.

גורם אחר שנכנס למשוואה הינו תפיסת ההורה את סמכותו ההורית מול הילד. ברמה החברתית, הסמכות ההורית עברה לאורך השנים טלטלות בין נוקשות נחושה לבין גמישות יתרה שגובלת בויתור מוחלט עליה. תנועה זו הותירה הורים רבים הלומים ומבולבלים, ובהעדר תחושת ביטחון ומסוגלות ביחס לסמכותם ההורית, נדרשו לעזרים חיצוניים על מנת להפעיל את סמכותם. 

הורות ככלל, והורות למתבגרים בפרט מהווה שרשרת חוויות מורכבות ומאתגרות. המיתולוגיה היוונית מספרת על דיידלוס ובנו איקרוס שנכלאו על ידי מלך כרתים במגדל. על מנת שיוכלו לברוח מהאי, בנה דיידלוס שני זוגות כנפיים. תוך כדי שהוא מחבר את הכנפיים לבנו, הזהיר דיידלוס את איקרוס להתרחק מהשמש במעופו, פן תימס השעווה בה מודבקות הנוצות מהן מורכבות הכנפיים. איקרוס, שהיה צעיר ופזיז, התלהב והגביה עוף עד שהשמש המסה את כנפיו, דבר שהוביל להתרסקותו ולמותו.

הצורך להזהיר מחד ולאפשר לעוף מאידך עולה גם משירו של אריק אינשטיין 'עוף גוזל':

"עוף גוזל
חתוך את השמיים
טוס לאן שבא לך
רק אל תשכח
יש נשר בשמיים
גור לך."

איך מכבדים את פרטיותו של ילד מתבגר ובה בעת סומכים עליו שיראה בנו מקור להתייעצות נוכח החלטות ובחירות בחייו? איך מאפשרים לגוזל לפרוש כנפיים ולעוף וסומכים עליו ועל עצמנו ששנים רבות של מסרים בדבר הצורך להיזהר מהשמש ומהנשרים הופנמו ומהווים בסיס חזק ואיתן למול הפזיזות, קלות הדעת והלחץ החברתי המאפיינים את גיל ההתבגרות? איך יודעים שעצם זה שנזכיר לשמור על כללי הבטיחות בכביש יוביל לנהיגה זהירה יותר מאשר הפחד מפני מערכת ההתראה? איך נעביר את המסר שאפשר לשתף גם בציון פחות גבוה ובמצוקה שהביאה להפרעה בכיתה ולזכות בהבנה וקבלה שיאפשרו חיפוש משותף של דרכי התמודדות, במקום בביקורת ובגינוי שיובילו להסתרה? ואיך, בכלל, מבססים נוכחות הורית יציבה אך מאפשרת ומערכת יחסים המושתתת על קבלה והבנה במקום על פחד, אשמה ובושה?

תחושות חוסר הביטחון והישמטות הסמכות ההורית שהתעוררו נוכח סוגיות מורכבות ומאתגרות אלה מהוות קרקע פורייה לפיתוח מוצרים ושירותים שנועדו לפקח על הילד בשם שמירתו. ואולם, להשגת מידע באופן עקיף, פעמים רבות מאחרי גבו של הילד, מחיר כבד של פגיעה חמורה ביחסי האמון בין הורים וילדים. ככל שההורה ינקוט יותר בפעולות חודרניות בניסיון להשיב לעצמו שליטה על הילד, כך תגדלנה הסתגרותו של הילד והתרחקותו, תגובה אשר עלולה לגרום להורה להדרש לפעולות חודרניות נוספות. על מנת למנוע חיזוק והידרדרות של דינאמיקה זו, מוטב להשקיע את המשאבים בטיפול במקור הבעיה – כלומר בדפוסי התקשורת וביחסים ולא בפיתוח דרכים יצירתיות להשגת מידע, פיקוח ושליטה על הילד.

​