שביתת העובדים הסוציאלים מנקודת המבט שלי

שביתת העובדים הסוציאלים מנקודת המבט שלי. יש ימים שאני מסיימת עם תחושת סיפוק על מה שעשיתי. היום אני כואבת את המקומות מהם נעדרתי. רובכם יודעים שאני עובדת סוציאלית. חלקכם יודעים שאני עובדת בשלוותה. חלק נוסף מכם מכיר אותי כמי שמתמחה בטיפול בהשלכותיה המורכבות של טראומה מינית. לפני כשנתיים וחצי לקחתי על עצמי לרכז את תחום הטראומה המינית בבית החולים. כאלה אנחנו, העובדים הסוציאלים: לא מחכים לתקן/ למינוי/ לדרגה. כשאנו מזהים אוכלוסיה שנעשה עמה עוול, שצרכיה לא מובנים מספיק או נענים באופן מותאם, אנחנו לוקחים על עצמנו. שנתיים וחצי שהיומן שלי הולך ומתמלא בפגישות, יעוצים, הרצאות והדרכות הקשורות לתחום. שנתיים וחצי במהלכן המודעות לגורם המשמעותי שמהווה טראומה מינית בקרב צרכני בריאות הנפש גוברת, ועמה נפרשים עוד ועוד צרכים, מחשבות ויוזמות שמהותן קידום התחום והתאמת מענים לאוכלוסיה. שביתת העובדים הסוציאלים קטעה את התנופה המרגשת והחשובה הזו, תוך שהיא מעלה על סדר היום הציבורי את האבסורד שבעידוד אוכלוסיה מוחלשת לשרטט את גבולותיה ולתקשר את צרכיה, תוך הכחשה והשתקה של הצורך שלנו בסביבה ובתנאים שיאפשרו לנו להמשיך לעשות את כל שביכולתנו ואף מעבר לכך עבור הא/נשים עימם אנו עובדות. ובשל כך, הבוקר, *לא* ישבתי עם קבוצת אנשי טיפול במרפאה במטרה לחשוב איך משפרים ומנגישים את הטיפול בנפגעי/ות טראומה מינית במרפאה. ומעט מאוחר יותר, *לא* הנחתי את קבוצת ההדרכה על טיפול בטראומה מינית שנפגשת כבר יותר משנה עם מספר הולך וגדל של נשות מקצוע שבחרו להקדיש משאבים לתחום. ובהמשך היום *לא* אוכל לעדכן ולהתעדכן מול עו״סיות הרווחה עמן אני נמצאת בקשר סביב נערות בסיכון שאני מטפלת בהן. ולבי הבוקר גם עם המון עמיתות ומודרכות. מודרכות שהשאירו את ילדיהן בבית בלילה ויצאו ממנו כשהוזעקו לפגוש נפגעת בחדר האקוטי, ליצור מגע אנושי ראשוני עם מי שמגיעה כשעל גופה ונפשה משורטטת סצנת הפגיעה עוד טריה כל כך. גם הן לא תהינה שם היום עבור מי שכה זקוקה לנוכחותן. ועמיתות ומודרכות נוספות מהיחידות היעודיות לטיפול בנפגעי/ות פגיעות מיניות, ממרפאות לבריאות הנפש, ממרכזי טיפול באלימות במשפחה, ממרפאות לטיפול בהפרעות אכילה ויחידות לטיפול בהתמכרויות (שמות ממוקדי סימפטום ליחידות שעיקר עבודתן היא עם הסובלות/ים מפוסט טראומה מורכבת). נשות מקצוע מסורות שעשו מאמצים אדירים להמשיך טיפולים וקשרים טיפוליים חיוניים חרף מגבלות הקורונה, ששחזרו עבור רבות מהנפגעות את כלא הפגיעה. גם הן לא תקבלנה את פניהן של המטופלות/ים שלהן היום. וזוהי רק נקודת המבט האישית שלי. כל עובדת סוציאלית הותירה השבוע את החלל העצום שלה. נורת אזהרה אדומה וגדולה לתרחיש הקשה של איך תראה מדינתנו עם קריסת שירותי הרווחה והעלמותו של מקצוע העבודה הסוציאלית. ולא, זה לא תרחיש אימה בדיוני. כבר עכשיו יש כ 1000 תקנים של עובדים סוציאלים שאינם מאוישים. משמעות הדבר היא שאנשים מסיימים תואר ובוחרים שלא להשתלב בעבודה במקצוע בגלל התנאים. *** בתמונה שער מנעולים בבאזל. אחד לכל משרד של עובדת סוציאלית שנעול היום.