׳ואם נניח שאיזה רגע עמדת שם, באור שלך, הרי תיכף עשית צל על מישהו אחר, לא ככה? לא זה העיקרון הדפוק של ׳עמידה באור׳? (׳בגוף אני מבינה׳/ דויד גרוסמן). כך, אולי, בעולם שמקדש את הנפרדות, הפערים, ההבדלים, האגו, התחרותיות, ההישגיות והמחיצות.
אבל קיימת גם אפשרות אחרת. אפשרות על פיה האור שלנו מאיר את האחר ולא מצל עליו. אפשרות על פיה צמיחתו של האחר משרתת אותנו ולא מאיימת עלינו. אפשרות על פיה דרכו של האחר משמשת לנו כמקור ללמידה, כהשראה וכעידוד להמשך מסענו שלנו.
אפשרות שרירה וקיימת, באותו עולם ממש, עבור כולם.
באיזו אפשרות תבחרו? באיזה אופן קשורה הבחירה למצב העצמי שלכם? למה אתם זקוקים על מנת לבחור בה?