הפרומו של מה יכול להיות, כלומר פוטנציאל ההתפתחות והמימוש, נגלה כבר בשורשים, בראשית המוקדמת של החיים. מידת הקרבה והדמיון לגרסה הבוגרת והמלאה תלויה בנסיבות סביבתיות ובתמרוני הנפש היצירתיים. נוכח נסיבות שאינן טובות דיין לטיפוח הפוטנציאל, מתעטה העצמי בשכבות של מנגנונים ודפוסים המשרתים צרכים הגנתיים. שכבות ששומרות על העצמי, על הפוטנציאל הגלום בו עד שתחלוף הסערה ויגיע לחוף מבטחים. או אז, עם היווצרותם של תנאים מטיבים, בתוך ברית טיפולית המבוססת על נראות, הבנה וביטחון, מתמוססים אט אט המנגנונים ההישרדותיים עד לחשיפתו של העצמי במלוא יופיו וכשרונו. כמה מפעים ומרגש הרגע הזה. מודה על האפשרות להיות עדה לו שוב ושוב ושוב.