ים יקר,
בתפר המיוחד והעדין שבין שנה אחת לאחרת,אסוף נא לתוכך ברגעי השפל את כל אשר מיותר ולא נחוץ:
את הכאב והסבל הפרושים ביקום, את העוולות, הדורסנות, המניפולטיביות, השחיתות ושאר התחלואים שהינם תוצר של התנהלות המונעת מאגו שלוקח פיקוד נוכח עצמיים שבורים.
ובאותה תנועה מחזורית של גאות ושפל, השב נא אלינו ברגעי הגאות את כל אשר נחוץ לכינון חברה בריאה ואנושית במובן החיובי של המילה: את התבונה, הרגישות והחמלה, את דרכי הנועם והרוך, את היושרה ואת תום הלב, המונחים כולם על ידי גרעינו הערכי הפנימי של העצמי, יחד איתם השב גם, למי שאיבד אותה, את התקווה...